הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ט

א) הרוג שנמצא נופל בארץ ולא נודע מי הכהו, מניחין אותו במקומו ויוצאין חמשה זקנים מבית דין הגדול שבירושלם שנאמר ויצאו זקניך ושופטיך ומודדין ממנו אל הערים שסביבות החלל, אפילו נמצא בצד עיר זו שהדבר ידוע בודאי שהיא הקרובה מצוה למדוד.

ב) אחר שמודדין ונודעה העיר הקרובה קוברין את הנהרג במקומו וחוזרין זקני ירושלם למקומן, ובית דין של אותה העיר מביאין עגלת בקר משל אנשי אותה העיר ומורידין אותה אל נחל שהוא שוטף בחזקה, וזהו איתן האמור בתורה.

ג) ועורפין אותה שם בקופיץ מאחריה, ובית דין של אותה העיר עם כל זקני העיר אפילו הם מאה הכל רוחצין את ידיהן שם במקום עריפתה של עגלה. ואומרים שם בתוך הנחל בלשון הקודש ידינו לא שפכה את הדם הזה ועינינו לא ראו, כלומר שלא בא לידינו הנהרג הזה ופטרנוהו בלא מזונות ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לויה, והכהנים אומרים בלשון הקודש כפר לעמך ישראל אשר פדית ה' ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל, והולכין להן, והקדוש ברוך הוא מכפר על הדם שנאמר ונכפר להם הדם.

ד) כשמודדין מן החלל מדקדקין במדה ואין מקדדין בה, ואין מודדין אלא לעיר שיש בה בית דין של עשרים ושלשה, ואין מודדין לירושלם שאין ירושלם מביאה עגלה ערופה לפי שלא נתחלקה לשבטים ונאמר באדמה אשר ה' אלהיך נותן לך לרשתה.

ה) נמצא קרוב לירושלם או לעיר שאין בה בית דין מניחין אותה ומודדין אל שאר העיירות הסמוכות לו, נמצא סמוך לספר או לעיר שיש בה גוים אין מודדין כל עיקר שהרי זה בחזקת שהרגוהו גוים.

ו) אין העיר הקרובה מביאה אלא בזמן שמנין העם שבה כמו מנין העיר הרחוקה ממנה אבל אם היו אלו שברחוקה מרובין על אנשי הקרובה ממנה הולכין אחר הרוב והמרובין מביאין העגלה.

ז) אף על פי שהולכין אחר הרוב מן התורה והולכין אחר הקרוב הרוב עודף.

ח) נמצא הנהרג מכוון בין שתי עיירות ואנשי זו כאנשי זו בשוה יביאו עגלה אחת בשותפות ויתנו ויאמרו אם זו היא הקרובה הרי היא שלהן ואלו נתנו להם חלקם מתנה ואם אלו הם הקרובים הרי היא שלהן ואלו נתנו להן חלקם מתנה, לפי שאי אפשר לצמצם ואפילו בידי אדם.

ט) מהיכן מודדין מחוטמו, נמצא גופו במקום אחד וראשו במקום אחר מוליכין הגוף אצל הראש וקוברים אותו במקומו, וכן כל מת מצוה מוליכין גופו אצל ראשו ונקבר במקומו.

י) נמצאו מתים רבים זה בצד זה מודדין מחוטמו של כל אחד ואחד מהן ואם היתה עיר אחת קרובה לכולם מביאה עגלה אחת על כולן, נמצאו זה על גבי זה מודדין מן העליון כמות שהן מונחין.

יא) נאמר כי ימצא חלל, לא חנוק ולא מפרפר שאין זה נקרא חלל, באדמה, לא טמון בגל, נופל, לא תלוי באילן, בשדה, לא צף על פני המים, לא נודע מי הכהו, הא אם נודע לא היו עורפין.

יב) אפילו ראה ההורג עד אחד אפילו עבד או אשה או פסול לעדות בעבירה לא היו עורפין, לפיכך משרבו הרצחנים בגלוי בטלה עגלה ערופה.

יג) עד אחד אומר ראיתי ההורג ועד אחד הכחישו ואמר לו לא ראיתה היו עורפין, במה דברים אמורים בשבאו שניהם כאחת אבל אם אמר אחד אני ראיתי את ההורג הרי זה נאמן כשנים לענין זה ואם בא אחר כך עד אחד והכחישו ואמר לו לא ראיתה אין משגיחין על דברי האחרון ואין עורפין.

יד) באו שנים אחר שהעיד האחד והכחישוהו ואמרו לו לא ראיתה הרי הן כשתי עדיות המכחישות זו את זו ועורפין. אשה אומרת ראיתי את ההורג ואשה אחרת מכחשת אותה ואומרת לא ראית היו עורפין, בין שבאו שתיהן כאחת בין שבאו זו אחר זו. שנים אומרים ראינו ואחד אומר להן לא ראיתם אין עורפין, אחד אומר ראיתי ושנים אומרים לו לא ראיתה היו עורפין.

טו) במה דברים אמורים בשהיו שלשתן כשרים או פסולים אבל אם אמר עד אחד ראיתי ההורג ושתי נשים או שני פסולים אומרים לו לא ראיתה אין עורפין.

טז) שתי נשים או שני שתי נשים או שני ועד אחד מכחישם ואומר לא ראיתם עורפים, שאפילו מאה נשים או מאה פסולים ועד אחד מכחיש כולן הרי אלו כעד אחד ועד אחד.

יז) שלש נשים או שלשה פסולים אומרים ראינו ההורג וארבע נשים או ארבעה פסולים אומרים לא ראיתם עורפין, זה הכלל בפסולין הלך אחר רוב המניין בכל מקום.