הלכות טומאת צרעת פרק יב

א) צרעת בגדים, כגריס כצרעת אדם; אבל פחות מכגריס, טהור. ושלושה סימני טומאה יש בהן -- ירקרק, אדמדם, והפשיון; ושלושתם מפורשין בתורה.

ב) ירקרק -- הוא הירוק שבירוקין, שהוא ירוק הרבה ככנף הטווס וכהוצי הדקל; ואדמדם -- הוא אדום שבאדומים, שהוא אדום הרבה כזהורית יפה. ושני מראות אלו, מצטרפין זה עם זה.

ג) במראה ירקרק או אדמדם, מסגירין את הבגד. ואם עמד במראה זה שני שבועות, מחליטין ושורפין; וכן אם פשה, מחליטין ושורפין.

ד) כיצד, בגד שנראה בו נגע ירקרק או אדמדם, מסגירו שבעת ימים; ובשביעי רואה: אם פשה -- מחליטו, ושורף את כל הבגד. ואם לא פשה ועמד במראהו, או שפשה וכהה משני המראות שהוסגר בהן, או שהוסיף המראה להאדים ולהוריק ולא פשה -- יכבס מקום הנגע, ויסגיר שבעת ימים שנית.

ה) ובסוף שבוע שני, שהוא יום שלושה עשר, רואה: אם כהה למראה שלישי -- הרי זה טעון כיבוס, וטהור. ואם נשתנה הנגע ממה שהיה, כגון שהיה ירקרק ונעשה אדמדם, או אדמדם ונעשה ירקרק -- קורע מקום הנגע, ושורף מה שקרע, ותופר מטלת במקום שקרע, ופוטר שאר הבגד; ומכבסו כולו כיבוס שני ומטבילו, וטהר. ואם עמד במראה שהוסגר בו בתחילה -- יחליטו, וישרוף את כולו.

ו) [ב] נגע שהיה ירקרק, ופשה אדמדם, או שהיה אדמדם, ופשה ירקרק -- הרי זה פשיון. [ג] נגע שהיה באמצעו מקום נקי בלא נגע, ופשה לו הנגע -- אינו פשיון: עד שיפשה לחוץ -- שאין פשיית הנגע לתוכו פשיון, בין באדם בין בבגדים ובתים.

ז) [ד] הפשיון הסמוך בנגעי בגדים, כל שהוא; והרחוק או החוזר, כגריס. כיצד, בגד שהוסגר, ונולד בו נגע אחר כגריס רחוק מן הנגע שהוסגר בו -- הרי זה פשיון ויישרף; ואם היה פחות מכגריס, אין משגיחין בו. וכן בגד שקרע ממנו הנגע בסוף שבוע שני כמו שביארנו, וחזר בו נגע כגריס -- יישרף. וכן בגד שפשה בו הנגע אחר שנפטר, יישרף.

ח) [ה] כשמכבס את מקום הנגע בשבוע ראשון כמו שביארנו -- צריך לכבס מעט מן הבגד שחוצה לו, שנאמר "את אשר בו הנגע" (ויקרא יג,נד); וכל נגעי בגדים, שמכבסין אותן, מעבירין עליהן שבעת סממנין שמעבירין על הכתם, כמו שביארנו בעניין נידה.

ט) [ו] בגד שקרע ממנו מקום הנגע, ותפר מטלת כמו שביארנו, וחזר נגע כגריס על הבגד -- מתיר את המטלת ומצילה, ושורף שאר הבגד; חזר הנגע על המטלת, שורף את הכול.

י) [ז] הטולה מן המוסגר בטהור, וחזר נגע על הבגד -- שורף את המטלת. חזר על המטלת -- הבגד הראשון המוסגר יישרף, והמטלת תשמש את הבגד שהיא תפורה בו בסימנין; אם עמד בעיניו שני שבועות, או פשה -- שורפין הכול.

יא) [ח] בגד שבא כולו בתחילה ירקרק או אדמדם, מסגירו שבוע אחר שבוע: אם עמד בו שני שבועות, יישרף. אבל בגד שהסגירו, ופשה הנגע בכולו ונעשה ירקרק או אדמדם, או שפטרו, ואחר שפטרו בא כולו ירקרק או אדמדם -- הרי זה טהור. כיבס ופשה, יישרף.

יב) [ט] בגד שהיה מוכין יוצאין על פניו מן האריג, כגון סגוס של צמר, ונראה בו נגע -- אינו מיטמא, עד שייראה הנגע במוכין ובאריג עצמו: וזה שנאמר בבגדים "בקרחתו, או בגבחתו" (ויקרא יג,נה) -- קרחתו, אלו השחקים; גבחתו, אלו החדשים.

יג) [י] הבגדים הצבועין, אינן מיטמאין בנגעים, בין שהיו צבועין בידי אדם, בין בידי שמיים: עד שיהיו לבנים. בגד ששתייו צבוע וערבו לבן, ערבו צבוע ושתייו לבן -- הכול הולך אחר הנראה.

יד) פחות משלוש אצבעות על שלוש אצבעות מן האריג, אינו מיטמא בנגעים. [יא] בגד שארג בו פחות משלוש אצבעות על שלוש, ונראה בו נגע, ואחר כך השלימו לשלוש על שלוש -- טהור. [יב] התופר מטליות שאין בכל אחת ואחת מהן שלוש על שלוש, ועשה בהן בגד -- הרי זה מיטמא בנגעים: שהתפור כאריג, וכולו בגד אחד הוא.

טו) [יג] בגד שהוא מטליות מטליות, מהן צבועין ומהן לבנים, ונראה נגע בלבן שלו -- מסגירין אותו: אם עמד שני שבועות -- נטמא כולו, ושורף כולו; וכן אם פשה הנגע במטלת לבנה אחרת -- הרי זה פשיון, אף על פי שיש ביניהן צבוע. היה כולו צבוע, ובו פס אחד לבן אפילו כגריס, ונראה בו נגע -- יסגיר: שאם עמד בעיניו, ולא הוסיף, ולא כהה שני שבועות -- יישרף.