הלכות טומאת צרעת פרק יג

א) אין מיטמא בנגעים אלא בגדי צמר ופשתים בלבד, או השתי או הערב של צמר ופשתים, וכל כלי העור, בין קשה בין רך; אף העור הצבוע בידי שמיים, מיטמא בנגעים. והלבדים כבגדים, ומיטמאין בנגעים. והאוהלים מיטמאין בנגעים -- בין שהיו של צמר ופשתים, בין שהיו של עור.

ב) כל הבגדים של צמר ופשתים מיטמאין בנגעים, חוץ מבגדי גויים; הלוקח בגדים מן הגויים, ייראו כתחילה. בגד שהוא כלאיים מן הצמר והפשתים, מיטמא בנגעים.

ג) צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה -- אם רוב מן הגמלים, אינו מיטמא בנגעים; ואם רוב מן הרחלים, מיטמא בנגעים; מחצה למחצה, מיטמא בנגעים. והוא הדין בפשתן וקנבס שטרפם זה בזה. ורחל בת עז, אין צמר שלה מיטמא בנגעים.

ד) בגד שהיה שתייו פשתן וערבו קנבס, או שתייו קנבס וערבו פשתן -- אינו מיטמא בנגעים; וכן אם היה שתייו או ערבו פשתן או צמר, והשאר נוצה של עיזים וכיוצא בה -- אינו מיטמא בנגעים.

ה) [ד] העור שאינו מעובד, אינו מיטמא בנגעים. וכן העור שהוא גולם, קודם שיעשה ממנו כלים -- אינו מיטמא בנגעים, שנאמר "כלי העור" (ויקרא יג,מט); וכל כלי העור, בין פשוטיהן בין מקבליהן, כל שהן -- מיטמאין בנגעים.

ו) [ה] עורות חיה שבים, אין מיטמאין בנגעים; חיבר להם מן הגדל בארץ, אפילו חוט או משיחה של צמר או פשתים, או עור בהמה וחיה המעובדין כל שהן, ועשה מהן כלים -- מיטמאין בנגעים: והוא, שיחברנו לו כדרך חיבורי בגדים לטומאה.

ז) [ו] כל כלי הראוי להתטמא בשאר הטומאות -- אף על פי שאינו מיטמא במדרס הזב, מפני שלא נעשה למשכב או למושב -- הרי זה מיטמא בנגעים: כגון קלע של ספינה, והפרוכת, ושביס של שבכה, ומטפחות ספרים, והאבנט, ורצועות מנעל וסנדל שיש בהן רוחב כגריס -- הרי אלו וכיוצא בהן מיטמאין בנגעים; ואין צריך לומר שאר הכלים, כגון כרים וכסתות.

ח) החמת והתורמל, נראין כדרכן; ופושה הנגע מתוכן לאחוריהן, ומאחוריהן לתוכן. וכן כל כיוצא בהן, מכלי העור הכפולין. [ז] סדין המקומט -- מפשיטין את הקמט, ורואין את נגעו.

ט) [ח] השתי והערב, בין של צמר בין של פשתן -- מיטמאין בנגעין מיד משייטוו, אף על פי שלא ליבן הפשתן ולא שלק הצמר. וכמה יהיה בפקעת של טווי ותיטמא בנגעים, כדי לארוג ממנו שלוש על שלוש שתי וערב, בין שהייתה כולה שתי, בין שהייתה כולה ערב; הייתה הפקעת מקובצת מחוטים פסוקין, אינה מיטמאה בנגעים.

י) [ט] שתי פקעיות המעורות זו לזו בחוט, וכן השתי שמקצתו לפוף על הכובד העליונה ומקצתו לפוף על הכובד התחתונה, וכן שני דפי חלוק שמעורות בחוט אחד, ונראה הנגע באחד מהן -- השני טהור, אף על פי שחוט אחד מחבר ביניהן; נראה הנגע בנפש המסכת, ובשתי העומד -- אף על פי שמקצת הנגע בבגד ומקצתו בשתי, הרי זה טמא.

יא) נראה הנגע בשתי העומד לבדו, האריג טהור; נראה באריג לבדו, השתי העומד טהור. נראה בסדין, שורף את הנימין; נראה בנימין, הסדין טהור; פשה מן הנימין לסדין, הסדין טמא. [י] חלוק שנראה בו נגע, מציל את האמריות שבו; אפילו הייתה האמרה צמר או פשתים -- מצילה, ואינה נשרפת.

יב) [יא] בגד מוסגר שצבעו, או מכרו לגוי -- טהור; וכן אם נתערב באחרים, כולן טהורין. קצצו ועשהו מוכין פחות משלוש על שלוש -- טהור, ומותר בהניתו; הייתה בהן אחת שלוש על שלוש, ונראה בה נגע -- היא לבדה טמאה.

יג) [יב] בגד מוחלט שנתערב באחרים -- כולם טמאין, ויישרפו: אפילו אחד בכמה אלפים. וכן אם קצצן, ועשהו מוכין -- הרי הם טמאין, ואסור בהניתן.

יד) [יג] אחד בגד או כלי עור או שתי או ערב, המוסגר או המוחלט לעניין טומאה -- הרי הוא אב מאבות הטומאות כאדם מצורע, לכל דבר: מטמא במגע ובמשא ובביאה, ועושה משכב ומושב אפילו מתחת האבן. כיצד, בגד מנוגע, או שתי או ערב או כלי עור המנוגעין, שהכניס מהן אפילו כזית לבית טהור -- נטמא כל אשר בבית, בין אדם בין כלים; ונעשו כולן ראשון לטומאה. וכן משכב ומושב שהיה מונח תחת האבן, והניח כזית מהן למעלה מן האבן -- נטמא המשכב או המושב.

טו) [יד] מטלת שיש בה שלוש על שלוש, אף על פי שאין בה כזית -- כיון שנכנס רובה לבית טהור, טימאתו; היו בה כמה זיתים -- כיון שנכנס ממנה כזית לבית טהור, נטמא.

טז) אף על פי שכל השיעורין, הלכה למשה מסיניי -- הרי הוא אומר "לכל נגע הצרעת, ולנתק. ולצרעת הבגד, ולבית" (ויקרא יד,נד-נה), הקיש נגעי אדם לנגעי בגדים ובתים, והשווה המצורע למת, שנאמר "אל נא תהי, כמת" (במדבר יב,יב): מה המת בכזית, אף אלו בכזית.

יז) [טו] בגדים המנוגעין -- משלחין אותן חוץ לעיר, בין שהייתה מוקפת חומה בין שאינה מוקפת; וזה חומר בבגדים, מבאדם.